פסק-דין בתיק עמ"נ 48271-01-13

1.         בפני ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים (להלן: "בית הדין"), מיום 8.1.13, בה הורה בית הדין על המשך החזקתו של המערער במשמורת. במסגרת הערעור עתר המערער לביטול החלטה זו של בית הדין.

2.         לטענת המערער קיימת עילה לשחרורו מאחר ובקשתו למקלט מדיני שהוגשה ביום 16.8.12, לא זכתה לטיפול מצד המשיב ובחלוף 3 חודשים מיום הגשת הבקשה מתקיימת עילה לשחרורו מכח סעיף 30 א' (ג) (1) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 להוראת שעה) התשע"ב - 2012 (להלן: " התיקון לחוק למניעת הסתננות"). לחילופין טען כי עצם הגשת בקשה למקלט מדיני מהווה נסיבה הומניטארית המצדיקה שחרור ממשמורת מכח סעיף 30 א' (ב) (2) ולחילופי חילופין ביקש לצאת כנגד חוקיות התיקון לחוק למניעת הסתננות.

3.         אין חולק בין הצדדים, כי בנסיבות העניין הסתנן המערער לתחומי מדינת ישראל דרך גבול מצרים ביום 9.6.12, ומיד לאחר מכן נעצר על ידי כוחות הביטחון בתחום מדינת ישראל והוצא כנגדו צו גירוש זמני, בהתאם לסעיף 30 (א) לתיקון לחוק למניעת הסתננות. ביום 18.6.12, הובא המערער בפני הממונה לביקורת גבולות שם סיפר כי הינו מוסלמי, אשר החליט לעזוב את סודן, מכיוון שמצבו הכלכלי היה לא טוב וכי הגיע מסודן למצרים עם דרכון במטוס ומשם הוברח בכלי רכב לישראל. המערער חזר וציין, במהלך הריאיון שנעשה לו, כי עזב את סודן והסתנן לישראל כי רצה לעבוד. בתום הריאיון הוחלט להותיר את צו הגירוש על כנו ולהחזיק את המערער במשמורת עד לגירושו מישראל. ביום 19.6.12, הוצא נגד המערער צו גירוש זמני שני למשך 90 ימים, בהתאם לסעיף 30 (א) לתיקון לחוק למניעת הסתננות וביום 28.6.12, הוצא כנגדו צו גירוש קבוע.

4.         ביום 16.8.12, כאשר הובא המערער בפני בית הדין, שינה גרסתו וטען כי מבקש הוא מקלט מאחר ואינו יכול לחזור לסודן. אין חולק מצד המשיב, כי מועד זה מהווה מועד הבקשה למקלט. אלא, שנמצא כי הטיפול בבקשת המערער, במסגרת בקשתו למקלט, התחיל כבר ביום 4.9.12, בראיון שנעשה לו. נמצא אפוא, כי לא חלפו 3 חודשים מיום הגשת הבקשה מבלי שהמשיב יתחיל בטיפול בה ועל כן לא מתקיימת עילה לשחרורו של המערער מכח סעיף 30 א' (ג) (1) לתיקון לחוק למניעת הסתננות.

5.         גם טענתו החילופית של המערער לפיה, משיקולים הומניטאריים יש להורות על שחרורו, דינה להידחות. כב' נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי כב' השופט אלון, בהחלטה שניתנה, ביום 17.1.13, במסגרת דיון מאוחד של 5 עתירות (21001-10-12; 21060-10-12; 21097-10-12; 42469-10-12 ו-42465-10-12), קבע כי אין בכך כדי להוות טעם לשחרור. בעמדה זו מחזיקה גם אנכי ולא נותר לי אלא להפנות הצדדים להחלטה זו.

            החלטת בית הדין למשמורת מגשימה את מטרתו ותכליתו של התיקון לחוק למניעת הסתננות אשר בא ליתן מענה ולבלום את גל המסתננים שהציף את המדינה בשנים האחרונות.

            טענות המערער בדבר אי חוקיותו של התיקון לחוק ההסתננות, אף הן דינן להידחות. אין לי אלא לחזור על דברים שכתב כב' הנשיא בהחלטה דלעיל. טענות בדבר אי חוקתיות החוק המתקן תלויות ועומדות בימים אלה בפני בית המשפט העליון, במסגרת עתירות שונות ומטבע הדברים שהסוגיה תיבחן לעומקה בפני הערכאה העליונה.

6.         מכל הטעמים לעיל, לא מצאתי כל עילה שבמשפט או בעובדה להתערב בהחלטת בית הדין למשמורת ודין הערעור להידחות.

ניתן היום,  ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: